חנוך מילביצקי » המרכז הישראלי לנפגעי כתות » המרכז הישראלי לנפגעי כתות – תצהיר משפטי חלק 1

המרכז הישראלי לנפגעי כתות – תצהיר משפטי חלק 1

נושאים באתר

כתות הן נושא רציני. ישנם בהחלט מקרים בהם אנשים שמחפשים דרך ומשמעות בחיים נופלים קורבן לניצול ולעיתים אף להתעללות.
גוף שהוקם במטרה לטפל בנפגעי כתות הוא דבר מבורך. יש לעודד גוף שכזה ואף לתמוך בו תקציבית.
גוף שמנצל את נפגעי הכתות באופן קר וציני לקידום אג’נדה חשוכה וקיצונית הוא סיפור אחר לגמרי.
במקרה של החל”צ המתקרא “המרכז הישראלי לנפגעי כתות”, ניתן בהחלט לומר שקיימים בו עצמו לא מעט מהמאפיינים שהוא מוקיע באופן תדיר אצל אחרים.
חקרתי לא מעט את הגוף הזה. הממצאים רוכזו בתוך תצהיר שלי שהוגש לבית המשפט במסגרת התביעה שהגישה “קבלה לעם”.
חשבתי לנכון להביא לכם את הדברים כמו שהם כתובים שם.

אודות הגוף המיסיונרי המתקרא 'המרכז הישראלי לנפגעי כתות' ופעיליו המרכזיים: רחל ליכטנשטיין וגליה גינרמן.

  1. הנתבע 1 – המרכז לנפגעי כתות הינו חברה לתועלת הציבור. המרכז מנהל אתר אינטרנט בכתובת http://www.infokatot.com/ (להלן: “אתר המרכז”), ובו מתיימר להציג עצמו כמי שמבקש “לתת מענה לנפגעי כתות בישראל ובני משפחותיהם” ולספק “מידע עדכני ומקיף על דרכי פעילותן של כתות, על כתות ספציפיות…”, ועוד. במקביל מנהל המרכז עמוד פייסבוק פעיל בכתובת https://he-il.facebook.com/InfoKatot/.
  2. בפועל פעילותו של המרכז אינה מתמקדת ב”נפגעי כתות” אלא בתיוג, תקיפה ורדיפה של קבוצות דתיות ורוחניות שיש בהן כדי לאיים על הדת היהודית, כפי שזו נתפסת על ידי הארגון החרדי הקיצוני העומד מאחורי המרכז – ארגון ‘יד לאחים’. פעילות המרכז מהווה מעין ‘כסות’, המשרתת את פעילותו ואת האג’נדה הקיצונית חרדית של ארגון ‘יד לאחים’.
  3. לעניין זה ראו דו”ח שפורסם ביום 1.9.2018 על ידי ארגון זכויות האדם הבינ”ל – Human Rights Without Frontiers (HRWF), הנקרא ‘The Israeli Center for Victims of Cults Who is Who? Who is Behind it?’. הדו”ח עוסק בקשר הישיר בין ארגון “יד לאחים” לבין המרכז לנפגעי כתות.
       העתק דו”ח הארגון HRWF מיום 1.9.18 – מצ”ב ומסומן כנספח 11
  1. ארגון ‘יד לאחים’ הוא ארגון ישראלי חרדי המגדיר עצמו כ”ארגון להצלה ממיסיון ומטמיעה ולהנחלת ערכי היהדות”. הארגון מנהל אתר אינטרנט בכתובת http://www.yadleachim.co.il/. ובו מצהיר כי המטרות העיקריות שלו הן “המאבק במיסיון ובשליחיו”, ובפרט ב”כ-100 קהילות מיסיונרים וכתות שונות” הפועלות, לטענתה, היום בארץ, וכן להצלה מ”טמיעה” של “נערות ונשים, שיוצאות, ובהרבה מקרים אף מתחתנות, עם ערבים ובני מיעוטים אחרים”.
  2. מזה שנים מתמקד המרכז בין היתר, בתקיפה ורדיפה של עמותת “בני ברוך – קבלה לעם”.
  3. הקמתו של המרכז הישראלי לנפגעי כתות ודרך פעולתו לאורך 12 שנות קיומו מהווים סכנה אמיתית לכל מי שחופש הדת, הפולחן והמחשבה יקרים ללבו. מטרתו העיקרית והראשית של גוף זה שמשקיע מאמצים לא מבוטלים להסתיר את קשריו ללב הממסד החרדי קיצוני, הינה לקבל סמכות רגולטורית בתחום חופש הדת והפולחן באופן שיאפשר ליוזמיו, מממניו ומנהליו של החל”צ הנ”ל לממש את האג’נדה שבבסיס הקמתו – והיא שמירה על ההגמוניה האורתודוכסית היהודית והוקעת כל זרם אלטרנטיבי על ידי הגדרתו כ”מסוכן” וכלא לגיטימי.
  4. לשם מימוש האג’נדה האמורה פועל גוף זה במספר מישורים במהלך שנות קיומו: ראשית לכל, “הצפת הבעיה” בתקשורת וניסיון בלתי פוסק לשכנע כי ישראל היא סוג של “גן עדן לכתות”; מיצוב עצמו כגוף “מקצועי” ו”מטפל” שיודע לזהות ולתת מענה ל”מגיפת הכתות”; תיוג והוקעה של קבוצות (חילוניות ודתיות כאחת) שאינן מתיישבות עם ה”מיינסטרים” החרדי כ-“כת”; ולאחרונה אף פעילות לוביסטית לקידום חקיקה רגולוטורית בנושא. כמובן שהמציאות שונה בתכלית.
  5. כך למשל בדו”ח של המרכז למחקר ומידע של הכנסת בשם: “ילדים בכתות פוגעניות בישראל” מיום 30.12.13 נכתב כי על פי נתוני המרכז לנפגעי כתות – בישראל פועלות כ-80 כתות שונות ובהם חברים כ-10,000 איש, מהם כ-1,000 קטינים. עם זאת, על פי נתוני היחידה לטיפול בנפגעי כתות במשרד הרווחה שפועלת החל משנת 2012 צויין כי “כיום משרד הרווחה מעורב ברמות שונות בטיפול ובאבחון של כ-90 ילדים ושל כ-60 מבוגרים נפגעי כתות.”
    העתק החלקים הרלוונטיים מדו”ח “ילדים בכתות פוגעניות” משנת 2013 – מצ”ב ומסומן  כנספח 12.
  6.  אנו רואים אפוא כי בעוד המרכז הישראלי לנפגעי כתות טוען ל”בעיית כתות במדינת ישראל” ומעריך את כמות הכתות בכמות מסויימת – הנתונים שמספק משרד הרווחה בעצמו הינם נמוכים פי כמה וכמה. מבלי לפגוע בחשיבות שיש להעניק לכל נפגע באשר הוא, מהנתונים ניתן ללמוד על הדחף של המרכז לנפגעי כתות להמשיך ולייצר שיח על כתות ולתייג קבוצות נוספות כ”כתות” – כיוון שנתוני האמת כנראה אינם תומכים בתזה שמניחה את היסודות לקיומו של המרכז לנפגעי כתות.
  7. שלא כשמו, עיקר עיסוקו של גוף זה אינו טיפול בנפגעים, אלא הפיכתם לחיילים או לדוגמאות חיות לאותה ה”סכנה” שמהוות ה”כתות” בישראל. עיקר תשומת הלב של המרכז אינה מתמקדת בטיפול ובשיקום של הפונים אליו, אלא בקשירת קשר בין הצורך הטיפולי שלהם לשהותם ב-“כת” וכמובן לתיוג הקבוצה שאותה עזבו כ-“כת”.
  8.  לא בכדי פועל המרכז במחשכים ואינו חושף בצורה מסודרת ושקופה את כמות הפונים אליו, את היקף המענה והליווי שניתן לפונים, כמות ההפניות לטיפול מקצועי וכד’. היציאה מן המחשכים לליבה של התקשורת מתבצעת על ידי נציגי המרכז בציניות ובאופורטוניזם רק במקרים הבודדים בהם קיים פוטנציאל תקשורתי. או אז דואגת הגב’ ליכטנשטיין למקם את עצמה והמרכז בלב ההתרחשות כ”חושפי” הפרשה  או “מלווי” הנפגעים.
על מקימי המרכז לנפגעי כתות

   12. על מקימי המרכז והדמויות המובילות אותו כיום נמנים בין היתר הגורמים והפרטים הבאים:

א. רמי פלר– גביר חרדי, פעיל הארגון ‘יד לאחים’, שלמרות שלא רכש לעצמו כל השכלה מקצועית או אקדמאית בתחום, מגדיר עצמו כ”מומחה לכתות” ואף מטפל מסוג “דיפרוגרמר” שיכול “לתכנת מחדש” את דפוס מחשבתו של מי שעזב את היהדות ו”להחזירו למוטב”.

במסגרת ראיון שנערך עם רמי פלר במסגרת כתבת תחקיר אודות המרכז (ראו סעיף 138 לתצהירי ונספח 20 לתצהירי זה) מאשר רמי פלר את היותו מקים המרכז לנפגעי כתות.

 ב. רחל ליכטנשטיין – אישה חרדית חסרת השכלה אקדמאית או טיפולית, שעברה המקצועי מסתכם בעבודה בחנות מחשבים ובפעילות נגד “מיסיון והתבוללות” בארגון ‘יד לאחים’. המדובר באשה הנמנית עם אחת ממשפחות האצולה של חסידות גור. אביה הוא הרב מאיר ביננבכר; ממקימי “קרן הצלת הדורות” הדואגת לאספקת כדורים פסיכיאטריים לחסידות ושסביבה נקשרו לא מעט סיפורים מטרידים (לינק).  

 ג. גליה גינרמן – פעילת ‘יד לאחים’, חוזרת בתשובה המפעילה עמותה לחזרה בתשובה, מוכרת טיפולים בעופרת נגד “כשפים ועין הרע”, המתייחסת לקהילה הלהט”בית כמחלה שיש לבער מן העולם ומייחלת ליום שבו ייחרב מסגד ‘אל-אקצה’. בעלה מנהל טקסים של “מסדר המקובלים” ו”מאגיה גאולית חווייתית ברוח התורה”.
· צילומי מסך מדף הפייסבוק של בעלה של הגב’ גינרמן הקרוי “ניקוי בעופרת לביטול עין הרע וכישופים” – מצ”ב ומסומן כנספח 13.
·  צילומי מסך של התבטאויותיה של הגב’ גליה גינרמן כלפי קהילת הלהט”ב – מצ”ב ומסומן כנספח 14.

 ד. ד”ר דוד גרין – ד”ר לפסיכולוגיה שנקבע כלפיו ע”י בית המשפט העליון כי הוא מחזיק בתיאוריה שלא ניתן לקבלה ובוודאי שלא להסתמך עליה לשם קביעת ממצאים במסגרת הליך משפטי במדינת ישראל.

  1. בשנים האחרונות, אנשי המרכז מנסים לקבע לעצמם מומחיות משל עצמם, משל היו סמכות מקצועית או אקדמית בענייני חופש הדת והפולחן, המאפשר להם לקבוע את מידת הלגיטימיות של זרם או קבוצה רוחנית זו או אחרת. דוגמא לכך בין היתר ניתן למצוא בתצהירה של רחל ליכטנשטיין שניתן בתביעה נ’ אפלבאום (ת”א 23862-03-13) במסגרתו היא אינה מהססת לטעון כי אנשי המרכז רכשו מומחיות משל עצמם.
  2. זאת בעוד בפועל הבסיס המקצועי לטענותיהם של אנשי המרכז נדחה על ידי בית המשפט בישראל ואילו האדנים האקדמיים שבהם הם מבקשים לאחוז, הם שוליים, זניחים ונדחו על ידי בית המשפט בארה”ב ובאירופה עוד בשנות ה-90 של המאה הקודמת, כמו גם על ידי רובה המכריע והבכיר של הקהילה האקדמית בארץ ובעולם. כפי שיפורט בהרחבה בהמשך בפרקים ד.7-ד.8 לתצהירי זה.
האידיאולוגיה שמאחורי פעולותיו של 'המרכז הישראלי לנפגעי כתות

לצורך החשיבות להבנת המניעים לרדיפת ‘בני ברוך – קבלה לעם’ על ידי המרכז הישראלי לנפגעי כתות – בפסקאות הקרובות אבקש להרחיב בדבר המניעים להתנגדות לתנועות רוחניות/ דתיות חדשות מצד הממסד האורתודוכסי ביהדות במהלך ההיסטוריה. ראשית אציין כי אין המדובר בהתנכלות מקרית גרידא או כזו שמקורה בטעות כנה, אלא במהלך מתוכנן שמהווה ענף של דרך ה”טיפול” ההיסטורית של גופים חרדיים המייצגים את היהדות הממוסדת בזרמים דתיים/ רוחניים חדשים ביהדות – המבקשים להביא בשורה שונה מהגישה האורתודוכסית המקובלת באותה עת.

  1. במהלך ההיסטוריה קיימות דוגמאות רבות לתיוג קבוצות רוחניות חדשות ביהדות כ”כת” במטרה להעלימן מהנוף היהודי, מבלי לבחול באף אמצעי. ניתן להצביע על דוגמאות לכך החל מהעת העתיקה ועד לעת המודרנית, כאשר הבולטת שבהם היא תנועת החסידות שהתפתחה במרוצת המאה ה-18 וזכתה להתנגדות ולמאבק בה מצד הקהילה היהודית הממוסדת, כלל חרמות ורדיפות, ולעיתים אף גרימה למאסר של ראשיה על ידי השלטונות – והכול במטרה להצר את צמיחתה ואת הפופולריות הגוברת שלה בקרב העם.
  2. נציגי היהדות האורתודוכסית הממוסדת שהשתייכו לזרם הליטאי ביהדות וזכו על שם התנגדותם לחסידות לתואר “מתנגדים”, הונהגו על ידי רבי אליהו בן שלמה, הגאון מוילנה (הידוע בכינויו הגר”א), וראו בחסידים זרם מיסטי – “כת” שמסכנת את יסודות היהדות. החשש המרכזי של המתנגדים נבע מהשינויים שהחסידים הנהיגו בדינים, במנהגים ובדרך לימוד התורה.
  3. עיקרי התנגדותה של היהדות האורתודוכסית לחסידות התרכזו בחמש הטענות הבאות:

א. לימוד תורה – עקרונות לימו התורה של החסידים, מערערים את יסודות לימוד התורה שהיו נהוגים עד לאותה עת ויוצרים סכנה של ממש לעצם לימוד התורה, שהוא יסוד היסודות לקיום העם היהודי.
ב. היחס ליסוד הרוע במציאות – לדעת החסידים השכינה שורה גם בחוטאים ושאפשר לעבוד את האל גם ביצר הרע, מטשטשת את התחום שבין הקודש לחול, המותר והאסור.
ג. מקומו של הצדיק (הרב) בחסידות – על פי משנתה של החסידות, הצדיק זוכה למקום מרכזי ביותר בהיותו הצינור המקשר והמתווך בין העם לאלוהות. לדעתם של המתנגדים מדובר בעבודת אלילים ממש.
ד. מרכזיות יסוד הרגש בעבודת האל – החסידות הביאה לעולם היהודי את היסוד הרגשי בהקשר הדתי. בעיני המתנגדים, מהלך זה היווה סדין אדום לאור הדגש שאלה נתנו לקיום היבש של המצוות המעשיות ולדקדוק בהן קלה כבחמורה. לטענת המתנגדים, היסוד הרגשי אינו יכול לקבל מעמד כה מרכזי, שכן כל אדם יכול להיגרר אחר הרגש, אפילו אחר רגש של כפירה.
ה. ההכשר לעסוק בחכמת הקבלה והנגשתה לציבור הרחב – טענתם המרכזית של המתנגדים הייתה כלפי העובדה שבמנהגיה ובטקסיה גילתה החסידות לפשוטי העם את רזי התורה, דבר שהיה לדידם אסור בתכלית האיסור ונועד ליחידי סגולה בלבד, אשר “מילאו כרסם בש”ס ובפוסקים”.
     19. כאמור, דרך מרכזית של המתנגדים להילחם בחסידים הייתה באמצעות חרמות. כך למשל נכתב בכתב החרם שהוטל בהסכמת הגאון מוילנה על החסידות וכינה אותה “כת כופרת”: “אחינו בית ישראל, הלא ידעתם חדשים מקרוב באו לא שערום אבותינו, שתחברו כת חשודים […] ועושים אגודות לעצמם ודתיהם שונות מכל עם בני ישראל בנוסחי התפילות […] וגם שואגים בתפילת שמונה-עשרה תיבות לע”ז מגונות ובשיגעון יתנהגו, ואומרים שמחשבותם משוטטות בכל עולמות […] ומבטלים תלמוד תורה כל עיקר, ושגור בפיהם תמיד למעט בלימודים ושלא להצטער מאוד על עברות שבאו לידם […] כל ראשי עם ישראל יעטו מעיל קנאה, קנאת ה’ צבאות […] וכבר עקרנו מחשבת הרעה ממקומנו, וכשם שעקרנו מן המקום הזה כן יעקרו מכל המקומות…”.

    •   צילום האגרת/ כתב החרם – מצ”ב ומסומן כנספח 15.
    1. כפי שמציין חוקר החסידות, פרופ’ עמנואל אטקס בספרו “יחיד בדורו”, מאבקם של המתנגדים בחסידים לבש צורה של מלחמת חורמה של ממש, והחריף, בין היתר מחרמות לרדיפות ולעיתים אף למסירה לשלטונות: “בשלב השני של ההתנגדות, שראשיתו בחרם שהוטל על תנועת החסידות, לובשת ההתנגדות אופי של מלחמת חורמה בחסידות והיא נעשית מאורגנת ושיטתית”.
    2. דוגמה לכך היא מאסרם של האדמו”ר רבי שניאור זלמן בעל ה”תניא”, רבי מרדכי יפה מלעכוויטש ורבי אשר מסטולין, בעקבות הלשנות מצד תומכי הגאון מוילנה, כפי שמובא בהרחבה בספר “המאסר הראשון” של חוקר החסידות, הרב יהושע מונדשיין.
    3. הקבוצות אשר הצליחו לצלוח את הרדיפות מצד הממסד האורתודוכסי במהלך ההיסטוריה, הפכו בעצמן לחלק מהזרם היהודי המרכזי, כפי שאכן קרה לתנועת החסידות. עם זאת, עד עצם היום הזה ניכר כי חלק מנציגי היהדות הממוסדת אינם מקבלים את זרמי החסידות השונים. דוגמה לכך ניתן לראות בדברי הרב מאזוז מלפני שנים ברדיו 2000: “חב”ד הם נוצרים בגלימה של יהודים”, והוא ממשיך: “אם הרמב”ם היה שומע את המטורפים האלה, את המשוגעים האלה, היה שורף אותם”. וכן: “יש להם חוברת למשיחיסטים של חב”ד, זה משוגעים, מטורפים, מכניסים נצרות בעם ישראל. עם ישראל יודע 4,000 שנה אין לקב”ה גוף ודמות הגוף, באים הרשעים הארורים האלה, שתפילתם פסולה, שמע ישראל שלהם פסול. הספר תורה שכותבים דינו כמו ספר תורה שכותבים מין (נוצרים) יישרף בלי שום ספק שבעולם”.
    •   העתק הכתבה על התבטאויות אלה מאתר “כיפה” – מצ”ב ומסומן כנספח 16.
    1. כעת ניתן להבין מה מפריע למרכז הישראלי לנפגעי כתות בעמותת ‘בני ברוך – קבלה לעם’. קבלה לעם, שלא דורשת קיום מצוות מעשיות כתנאי לעיסוק בחכמה, שעוסקת בפנימיות התורה ומפיצה את המסר בדבר חשיבות העיסוק בפנימיות על פני החיצוניות, שאינה מבחינה בין דתיים לחילוניים, שמקבלת ללימודים גברים ונשים, יהודים ושאינם יהודים, ללא הבחנה בין דת, גזע, לאום, מין, מגדר, נטייה מינית ועוד. מן הסתם, שהדבר מערער את אושיות הממסד האורתודוכסי. ממספר שיחות שקיימתי עם נציגים של הזרם החרדי האורתודוכסי, הן במסגרת המחקר שערכתי ועודני עורך, והן במסגרת מפגשים בהיותי איש ציבור – חזרה על עצמה אותה הקביעה שהם ציינו בפניי מפורשות – לפיה לזרם הרוחני שאותו מייצגת קבלה לעם אין ולעולם לא יהיה מקום בקהל ישראל וכי הנושא בדמם.
    2. מכאן מתבהר גם הצורך של הממסד החרדי ושל שלוחתו – המרכז הישראלי לנפגעי כתות, לכנות את בני ברוך “כת”. הן מתוך רצון למגר תופעה שאינה דרה בקנה אחד עם השאיפות האורתודוכסיות והן מחשש להתפשטות התופעה והפיכתה לפופולרית ולגיטימית בעיני הציבור הישראלי, כפי שאכן קורה בפועל. בניבו של חוקר הדתות ד”ר תומר פרסיקו כי: ” ‘כת’ היא מונח כמעט חסר ערך, מפני שהיא משמשת יותר כקללה ופחות כהסבר. הכת של היום היא הדת של מחר, הכל לפי הצורך ומידת האהדה/ תיעוב.” בהקשר ישיר לאמור בסעיף זה, יצוין כי לדידו של ד”ר פרסיקו – עמותת בני ברוך היא אכן “התנועה הדתית החדשה המצליחה והגדולה בישראל.
    שאלות ותשובות

    המרכז הישראלי לנפגעי כתות הינו גוף שמנצל את נפגעי הכתות באופן קר וציני לקידום אג’נדה חשוכה .וקיצונית

    המרכז הישראלי לנפגעי כתות הינו גוף שמנצל את נפגעי הכתות באופן קר וציני לקידום אג’נדה חשוכה וקיצונית

    פעילותו של המרכז אינה מתמקדת ב”נפגעי כתות” אלא בתיוג, תקיפה ורדיפה של קבוצות דתיות ורוחניות, הארגון נתמך ע״י גוף קיצוני הנקרא ״יד-לאחים״.

    המרכז לנפגעי כתות נתמך ע״י יד לאחים, ארגון ישראלי חרדי קיצוני, על פעולותיו תוכלו לקרוא גם כן בעמוד זה.

    הקשר היחידי בין שני הארגונים הוא שהגוף המגדיר את עצמו כ ״מרכז לנפגעי כתות״, רודף באופן קבוע את ארגון ״בני ברוך״ – את הסיבות הרבות תוכלו למצוא בעמוד.