לצורך החשיבות להבנת המניעים לרדיפת 'בני ברוך – קבלה לעם' על ידי המרכז הישראלי לנפגעי כתות – בפסקאות הקרובות אבקש להרחיב בדבר המניעים להתנגדות לתנועות רוחניות/ דתיות חדשות מצד הממסד האורתודוכסי ביהדות במהלך ההיסטוריה. ראשית אציין כי אין המדובר בהתנכלות מקרית גרידא או כזו שמקורה בטעות כנה, אלא במהלך מתוכנן שמהווה ענף של דרך ה"טיפול" ההיסטורית של גופים חרדיים המייצגים את היהדות הממוסדת בזרמים דתיים/ רוחניים חדשים ביהדות – המבקשים להביא בשורה שונה מהגישה האורתודוכסית המקובלת באותה עת.

15. במהלך ההיסטוריה קיימות דוגמאות רבות לתיוג קבוצות רוחניות חדשות ביהדות כ"כת" במטרה להעלימן מהנוף היהודי, מבלי לבחול באף אמצעי. ניתן להצביע על דוגמאות לכך החל מהעת העתיקה ועד לעת המודרנית, כאשר הבולטת שבהם היא תנועת החסידות שהתפתחה במרוצת המאה ה-18 וזכתה להתנגדות ולמאבק בה מצד הקהילה היהודית הממוסדת, כלל חרמות ורדיפות, ולעיתים אף גרימה למאסר של ראשיה על ידי השלטונות – והכול במטרה להצר את צמיחתה ואת הפופולריות הגוברת שלה בקרב העם.
16. נציגי היהדות האורתודוכסית הממוסדת שהשתייכו לזרם הליטאי ביהדות וזכו על שם התנגדותם לחסידות לתואר "מתנגדים", הונהגו על ידי רבי אליהו בן שלמה, הגאון מוילנה (הידוע בכינויו הגר"א), וראו בחסידים זרם מיסטי – "כת" שמסכנת את יסודות היהדות. החשש המרכזי של המתנגדים נבע מהשינויים שהחסידים הנהיגו בדינים, במנהגים ובדרך לימוד התורה.
17. עיקרי התנגדותה של היהדות האורתודוכסית לחסידות התרכזו בחמש הטענות הבאות:

א. לימוד תורה – עקרונות לימו התורה של החסידים, מערערים את יסודות לימוד התורה שהיו נהוגים עד לאותה עת ויוצרים סכנה של ממש לעצם לימוד התורה, שהוא יסוד היסודות לקיום העם היהודי.
ב. היחס ליסוד הרוע במציאות – לדעת החסידים השכינה שורה גם בחוטאים ושאפשר לעבוד את האל גם ביצר הרע, מטשטשת את התחום שבין הקודש לחול, המותר והאסור.
ג. מקומו של הצדיק (הרב) בחסידות – על פי משנתה של החסידות, הצדיק זוכה למקום מרכזי ביותר בהיותו הצינור המקשר והמתווך בין העם לאלוהות. לדעתם של המתנגדים מדובר בעבודת אלילים ממש.
ד. מרכזיות יסוד הרגש בעבודת האל – החסידות הביאה לעולם היהודי את היסוד הרגשי בהקשר הדתי. בעיני המתנגדים, מהלך זה היווה סדין אדום לאור הדגש שאלה נתנו לקיום היבש של המצוות המעשיות ולדקדוק בהן קלה כבחמורה. לטענת המתנגדים, היסוד הרגשי אינו יכול לקבל מעמד כה מרכזי, שכן כל אדם יכול להיגרר אחר הרגש, אפילו אחר רגש של כפירה.
ה. ההכשר לעסוק בחכמת הקבלה והנגשתה לציבור הרחב – טענתם המרכזית של המתנגדים הייתה כלפי העובדה שבמנהגיה ובטקסיה גילתה החסידות לפשוטי העם את רזי התורה, דבר שהיה לדידם אסור בתכלית האיסור ונועד ליחידי סגולה בלבד, אשר "מילאו כרסם בש"ס ובפוסקים".
     19. כאמור, דרך מרכזית של המתנגדים להילחם בחסידים הייתה באמצעות חרמות. כך למשל נכתב בכתב החרם שהוטל בהסכמת הגאון מוילנה על החסידות וכינה אותה "כת כופרת": "אחינו בית ישראל, הלא ידעתם חדשים מקרוב באו לא שערום אבותינו, שתחברו כת חשודים […] ועושים אגודות לעצמם ודתיהם שונות מכל עם בני ישראל בנוסחי התפילות […] וגם שואגים בתפילת שמונה-עשרה תיבות לע"ז מגונות ובשיגעון יתנהגו, ואומרים שמחשבותם משוטטות בכל עולמות […] ומבטלים תלמוד תורה כל עיקר, ושגור בפיהם תמיד למעט בלימודים ושלא להצטער מאוד על עברות שבאו לידם […] כל ראשי עם ישראל יעטו מעיל קנאה, קנאת ה' צבאות […] וכבר עקרנו מחשבת הרעה ממקומנו, וכשם שעקרנו מן המקום הזה כן יעקרו מכל המקומות…".

•   צילום האגרת/ כתב החרם – מצ"ב ומסומן כנספח 15.

20. כפי שמציין חוקר החסידות, פרופ' עמנואל אטקס בספרו "יחיד בדורו", מאבקם של המתנגדים בחסידים לבש צורה של מלחמת חורמה של ממש, והחריף, בין היתר מחרמות לרדיפות ולעיתים אף למסירה לשלטונות: "בשלב השני של ההתנגדות, שראשיתו בחרם שהוטל על תנועת החסידות, לובשת ההתנגדות אופי של מלחמת חורמה בחסידות והיא נעשית מאורגנת ושיטתית".
21. דוגמה לכך היא מאסרם של האדמו"ר רבי שניאור זלמן בעל ה"תניא", רבי מרדכי יפה מלעכוויטש ורבי אשר מסטולין, בעקבות הלשנות מצד תומכי הגאון מוילנה, כפי שמובא בהרחבה בספר "המאסר הראשון" של חוקר החסידות, הרב יהושע מונדשיין.
22. הקבוצות אשר הצליחו לצלוח את הרדיפות מצד הממסד האורתודוכסי במהלך ההיסטוריה, הפכו בעצמן לחלק מהזרם היהודי המרכזי, כפי שאכן קרה לתנועת החסידות. עם זאת, עד עצם היום הזה ניכר כי חלק מנציגי היהדות הממוסדת אינם מקבלים את זרמי החסידות השונים. דוגמה לכך ניתן לראות בדברי הרב מאזוז מלפני שנים ברדיו 2000: "חב"ד הם נוצרים בגלימה של יהודים", והוא ממשיך: "אם הרמב"ם היה שומע את המטורפים האלה, את המשוגעים האלה, היה שורף אותם". וכן: "יש להם חוברת למשיחיסטים של חב"ד, זה משוגעים, מטורפים, מכניסים נצרות בעם ישראל. עם ישראל יודע 4,000 שנה אין לקב"ה גוף ודמות הגוף, באים הרשעים הארורים האלה, שתפילתם פסולה, שמע ישראל שלהם פסול. הספר תורה שכותבים דינו כמו ספר תורה שכותבים מין (נוצרים) יישרף בלי שום ספק שבעולם".

•   העתק הכתבה על התבטאויות אלה מאתר "כיפה" – מצ"ב ומסומן כנספח 16.

23. כעת ניתן להבין מה מפריע למרכז הישראלי לנפגעי כתות בעמותת 'בני ברוך – קבלה לעם'. קבלה לעם, שלא דורשת קיום מצוות מעשיות כתנאי לעיסוק בחכמה, שעוסקת בפנימיות התורה ומפיצה את המסר בדבר חשיבות העיסוק בפנימיות על פני החיצוניות, שאינה מבחינה בין דתיים לחילוניים, שמקבלת ללימודים גברים ונשים, יהודים ושאינם יהודים, ללא הבחנה בין דת, גזע, לאום, מין, מגדר, נטייה מינית ועוד. מן הסתם, שהדבר מערער את אושיות הממסד האורתודוכסי. ממספר שיחות שקיימתי עם נציגים של הזרם החרדי האורתודוכסי, הן במסגרת המחקר שערכתי ועודני עורך, והן במסגרת מפגשים בהיותי איש ציבור – חזרה על עצמה אותה הקביעה שהם ציינו בפניי מפורשות – לפיה לזרם הרוחני שאותו מייצגת קבלה לעם אין ולעולם לא יהיה מקום בקהל ישראל וכי הנושא בדמם.
24. מכאן מתבהר גם הצורך של הממסד החרדי ושל שלוחתו – המרכז הישראלי לנפגעי כתות, לכנות את בני ברוך "כת". הן מתוך רצון למגר תופעה שאינה דרה בקנה אחד עם השאיפות האורתודוכסיות והן מחשש להתפשטות התופעה והפיכתה לפופולרית ולגיטימית בעיני הציבור הישראלי, כפי שאכן קורה בפועל. בניבו של חוקר הדתות ד"ר תומר פרסיקו כי: " 'כת' היא מונח כמעט חסר ערך, מפני שהיא משמשת יותר כקללה ופחות כהסבר. הכת של היום היא הדת של מחר, הכל לפי הצורך ומידת האהדה/ תיעוב." בהקשר ישיר לאמור בסעיף זה, יצוין כי לדידו של ד"ר פרסיקו – עמותת בני ברוך היא אכן "התנועה הדתית החדשה המצליחה והגדולה בישראל.