בורובסקי נתפס בקלקלתו

מפחיד לחשוב שהאיש הזה היה פעם קצין משטרה בכיר

 לפני מספר ימים היה  דיון בבית המשפט המחוזי בערעור שהגישו אפלבאום בורובסקי על החלטת בית משפט השלום למחוק את  הקובלנה השקרית והבזויה שהגישו כנגדי.

ישנו שיר יפה של נתן אלתרמן בשם: "זמר שלוש התשובות". בפראפרזה ניתן לכנות את הטענות של אפלבאום בפני בית המשפט המחוזי "טיעון שלוש השקרים".
איך שהתחיל הדיון השופטות קלטו שאפלבאום מקליט את הדיון בטלפון שלו ובהסתר – זה כמובן אסור. אפלבאום כמובן ניסה להיתמם וטען "שלא ידע שאסור". השופטות ביקשו ממנו לצאת מהאולם ולוודא שהוא חוזר ללא מכשירי הקלטה.
אח"כ שאלו את בורובסקי מדוע לא כתב בערעור שהגיש שנפסקו הוצאות משפט לחובתו של אפלבאום?
בורובסקי ניסה לטעון בהתחלה שלא ידוע לו על כך שפסקו הוצאות לחובת הלקוח שלו ושזו הפעם הראשונה שהוא שומע על כך. הרכב השופטות בערעור ציין שתשובתו זו תמוהה מאד מכיוון שמעיון במערכת נט המשפט רואים שעוה"ד ג'ינו ממשרדו אשר יושבת ממש לידו בדיון, צפתה בהחלטה המחייבת את אפלבאום בהוצאות משפט כבר בחודש יולי.
בורובסקי כנראה שכח שבמערכת נט המשפט ניתן לראות איזה עו"ד בדיוק צפה בכל החלטה ומתי.
הרכב השופטות בערעור הוסיף והתעניין אם אלבאום כבר שילם את ההוצאות. עו"ד ג'ינו ממשרדו של בורובסקי יצאה עם אפלבאום מחוץ לאולם כדי "להתייעץ" וכשחזרו טענה בפני בית המשפט כי "למיטב זכרונו" של אפלבאום הוא שילם את ההוצאות. גם זה היה כמובן לא נכון והודענו זאת לבית המשפט מיד.

אבל השיא, מסתבר, היה עוד לפנינו:
בית משפט השלום הורה על מחיקת הקובלנה שאפלבאום הגיש נגדי מחמת "הגנה מן הצדק". אפלבאום ועורכי דינו לא העבירו לנו חומרים שבית המשפט (ביותר מהחלטה אחת) חייב אותם להמציא לנו במשך כשנה וחצי.
הטענה של אפלבאום כל הזמן היתה שהחומרים הללו לא מצויים אצלו, אלא אצל רחל ליכטנשטיין, ואין לו יכולת להגיע אליהם ולהמציא לנו אותם בעצמו.
בורובסקי הקדיש את עיקר הטיעון בערעור לנקודה הזו – אמר שפנה לרחל ליכטנשטיין בנושא ושהיא מסרבת להעביר לידיו את המסמכים הנדונים מכיוון שקיבלה חוות דעת משפטית מעורכי הדין שלה (שהם גם עורכי הדין של אפלבאום) שהחומר הזה חסוי ולכן היא לא יכולה למסור אותו. במשך דקות ארוכות טען בורובסקי בפני הרכב השופטות בערעור שהלקוח שלו, אהרון אפלבאום, דווקא מאד מעוניין שהחומר יימסר ויצורף לחומר שיוצג במשפט  – אבל מה לעשות שהחומרים "לא בשליטתו"?
גם הפעם שכח בורובסקי שלשקר אין רגליים ובמקרה הספציפי הזה, אפילו לא קביים.
כאשר עוה"ד מטעמי קיבל את רשות הדיבור הוא הראה לבית המשפט הודעת דוא"ל מרחל ליכטשנשטיין לבורובסקי (שבורובסקי עצמו הציג בזמנו בבית משפט השלום – ומה לעשות, כנראה שכח….) שם היא כותבת שאכן קיבלה את הבקשה להעביר את החומרים הרלוונטיים אבל היא אינה רוצה להיות "מוטרדת" בלחפש אותם.
ז"א שבניגוד למה שטען קודם הסיבה שליכטנשטיין לא מעבירה להם את החומרים לא קשורה כלל לענייני חיסיון כפי שניסה בורובסקי לטעון.אבל זה לא הכל – במשפט האחרון בהודעת הדוא"ל הזו היא מוסיפה שאם זה כל כך חשוב – אפשר פשוט לבקש את המסמכים הללו מאהרון אפלבאום בעצמו!!!! 

בקיצור – שקרן, שקרן שקרן!!!!

לקראת סוף הדיון הרכב השופטות אמרו לבורובסקי שהלקוח שלו מגיע לבית המשפט כשידיו אינן נקיות, בחוסר תום לב והן ממליצות לו למחוק את הערעור. אפלבאום סירב וביקש שבכל זאת יתנו פסק דין כי אם הם ידחו את הערעור שלו הוא יגיש בקשת רשות ערעור לעליון.
זה שלאפלבאום אין גבולות אני יודע. האיש איבד את זה לגמרי כבר מזמן.
אבל המחשבה שבורובסקי, שלפחות בכל הנוגע להתנהלות בעניין שלי – האמת ממנו והלאה, הגיע להיות קצין משטרה בכיר, מטרידה מאד. 

פוסטים קודמים