איחוד הוא לא פרווילגיה

הרב קוק (אורות, עמ׳ טז) כתב כך:
"בנין העולם, המתמוטט כעת לרגלי הסערות הנוראות של חרב מלאה דם, דורש הוא את בנין האומה הישראלית. בנין האומה והתגלות רוחה הוא ענין אחד, וכולו הוא מאוחד עם בנין העולם, המתפורר ומצפה לכח מלא אחדות ועליונות, וכל זה נמצא בנשמת כנסת ישראל. רוח ד' מלא בה, רוח שם מלא בקרבה, ואי אפשר לרוח אדם, שהרגשת נשמתו פועמת בו, להיות שוקט בשעה גדולה זו, מבלי לקרא לכל הכחות הצפונים באומה: עורו וקומו על תפקידכם. קול ד' קורא בכח, ומתוכיות נשמתנו ומתנועות החיים אנו מבחינים אותו: ישראל מוכרח לחשוף את מקור חייו, לעמוד הכן על רגלי אפיו הרוחני"
איחוד עם ישראל הוא לא פריווילגיה. הוא לא יכול להמתין או לחכות. זהו צו השעה. בזה ממש תלוי עתידנו.
הנהגה, או אלו השואפים להנהיג ואינם מוכנים להתחייב לתהליך עומק של ריפוי הקרעים בחברה הישראלית, פשוט אינם רלוונטיים מבחינתי.

פוסטים קודמים