חזונו של בעל הסולם

ביוני 1940, אל מול התבססות השלטון הנאצי, החליט ר' יהודה לייב אשלג (בעל הסולם) להוציא בארץ ישראל עיתון על מפלגתי בשם "האמה".
בפתיח לעיתון כתב בין היתר, כך:
"…..בין המצרים, מתוך רעל השנאה שתקף לאומות העולם להשמידנו מעל פני האדמה, כליון האיום של מיליונים מאחינו, ועוד ידם נטויה…והדבר ברור, אם לא לסמוך על נסים, שקיומנו, אם בתור יחיד אם בתור אומה, נמצא על כפות המאזנים …..
וההצלה היא, אם נמצא את התחבולה הדרושה, דהיינו אותה תחבולה הכבירה, שאין דרכה להמצא זולת בקרבת הסכנה, שתהיה בכחה להכריע את הכף לטובתנו…
גם זה ברור, שלמאמץ הכביר הדרוש לנו בדרך התחתים שלעומתנו, צריכים אחדות איתנה ומוצקת כפלדה, מכל אברי האומה, בלי שום יוצא מהכלל. ואם לא נצא בשורות מלוכדות לקראת הכחות האיתנים, העומדים לשטן על דרכינו זה, נמצא תקותינו נידונה כאבודה למפרע.
ואחר כל אלה, כל אחד וכל מפלגה מאתנו, רובץ ומשמר על רכושו המפלגתי בקפדנות יתירה בלי ויתור כל שהוא, ובשום פנים לא יוכלו, או יותר נכון, לא ירצו לבוא לידי איחוד לאומי, כפי שדורש עת הסכנה שלכלנו. וכה אנו שוקעים באדישות כאלו לא קרה מאומה.
במסיבות אלו נפגשו כאן, …. אנשים שמרגישים השוט הנורא על גביהם, כאלו היה כבר למציאות. וקבלו עליהם להוציא העתון הזה. שלדעתם תהיה זה צנור נאמן, להעביר בו הרגשיהם אל העם כולו, על כל מפלגיו וזרמיו בלי יוצא מהכלל. ועל ידי כן יתבטלו הניגודים והמפלגתיות צרות האופק. או יותר נכון, שישתתקו ויפנו מקום להמוקדם אליהם, – וכלנו נוכל להתאחד לגוף מוצק אחד, המוכשר להתגונן על עצמו בשעה המכריעה הזו.
והגם שסכנה זו ידוע לכל כמונו, אולם ידיעה זו, כפי הנראה, עוד לא נתפתחה בכל הצבור, בכל צרכה כמות שהיא. כי לולי הרגישו בה, היו צריכים מזמן להתנער מאבק המפלגתיות, באותו השיעור שמפריעה לליכוד שורותנו. ואם אינו כן, אין זה אלא משום שהרגשה זו עוד איננה לנחלת רבים. – ולכן קבלנו עלינו את הוצאות העתון הזה, כדי לעמוד על המשמר, ולהתריע על הצרה, ולהבינה להצבור, – עד שישתתקו כל הגורמים מביאי הפירוד, ונוכל לקבל פני אויבנו בשורות מלוכדות, ליתן לו תגובה המתאימה בעוד מועד…"
כאילו כדי לבסס ולהצדיק את דבריו, דיווחו מתנגדיו של בעל הסולם, יהודים כמובן, לשלטונות הבריטים על הוצאת העיתון וייחסו לו נטיות קומוניסטיות. הבריטים פעלו בהתאם ודאגו שהגיליון הראשון של "האמה" יהיה גם האחרון.
חלפו 80 שנה. זהותם של הכוחות הקמים עלינו לכלותינו השתנתה אבל היחס בינינו, חברי האומה עליה דיבר בעל הסולם, נותר בעינו.
קיימת תחושה קשה בישראל כרגע. קיטוב חברתי, טירוף פוליטי וסזון תקשורתי, לצד התקוממות של אויבינו מבית וחוסר משילות. במקביל אנו חווים בלבול מוחלט בהתמודדות מול המגיפה העולמית שכבר חשבנו שנפטרנו ממנה – ולא! הנה היא מתעוררת מחדש.
החדשות הטובות הן שאלו הממשיכים את דרכם של אותם אנשים שהתקבצו אז, לצדו של בעל הסולם, נמצאים ומזומנים גם היום. העיתון אמנם הפך אלקטרוני ווירטואלי והשיח המרכזי הוא ברשת, אבל הדחיפות שבהעברת רגשותינו אל העם כולו, ללא יוצא מן הכלל, לא שכחה ולא כבתה.
כל מי שהמילים של בעל הסולם, או ממשיכי דרכו, הרב"ש והרב לייטמן, אודות נחיצות החיבור בעם ישראל נוגעים לליבו, יכול להגיע, לטעום ישירות מהמקור, להרגיש בחושים שלו עצמו ולברר כמלוא החיסרון הנבנה אצלו.
לשירותכם.

חנוך מילביצקי

פוסטים קודמים