חנוך מילביצקי » הסיפור שלי » מדוע פתחתי את הבלוג

נושאים באתר

המאבק על שמם הטוב של החברים שלי - אבל לא רק...

ההיכרות הראשונה שלנו עם הגוף המיסיונרי שקורא לעצמו "המרכז הישראלי לנפגעי כתות"

הכול התחיל לפני כ-10 שנים. בשנת 2010 התפרסם המקרה המזעזע של גואל רצון. הגוף המתקרא "המרכז הישראלי לנפגעי כתות" הצליח להשתחל לתוך הפרשה הזו, לקח סוג של "חסות" על אחת הנשים שנפגעו, ובתרגיל יח"צ מבריק החל להתפרסם כמי "שחשף" את הפרשה. היו הרבה הדים בתקשורת לסיפור הזה והגב' דנית קרן, שכיהנה אז כמנכ״לית של "המרכז הישראלי לנפגעי כתות", התראיינה בתקשורת לא מעט. באחת מתוכניות הבוקר התבקשה הגב' קרן לציין אם בישראל קיימות קבוצות נוספות כמו של גואל רצון ותשובתה הייתה: "בני ברוך של הרב לייטמן" .
קשה להגדיר במילים את התחושה הקשה שהדברים הללו עוררו אצל כולם. לא הבנו מאיפה זה בא ההזיה הזו ולמה. זה היה ממש לאחר שהסתיים כנס תלמידים עולמי בגני התערוכה, בהשתתפות של כעשרת אלפים איש מישראל והעולם. אנשים שהתקבצו מכל הקצוות כדי ללמוד ולהתחבר ביניהם מעל כל ההבדלים; ההיפך הגמור מכל לשון הרע הזה.
היינו בטוחים שמדובר בטעות ולכן פנינו לאותו "מרכז" בניסיון ליצור סוג של דו-שיח אך ללא הועיל. אתם בוודאי מסכימים איתי שאם משהו מייחס לך ולחברים שלך מעשים פליליים מזעזעים של אונס, תקיפה ושלל עבירות פליליות נוספות שיוחסו לגואל רצון (אשר מאוחר יותר גם הורשע בהן), אי אפשר להתעלם מזה.
אי אפשר להשאיר את זה ככה.

לכן, בלית ברירה, ועקב סירוב מוחלט של "המרכז" לשתף איתנו פעולה, נאלצנו להגיש תביעה כנגד הגב' קרן והמרכז בגין פרסום לשון הרע. מה שמכנים "תביעת דיבה". בבית המשפט הם מהר מאד התקפלו והסכימו להפנות את הסכסוך להליך של גישור. בסופו של הגישור נפסק כי "המרכז הישראלי לנפגעי כתות" יתנצל רשמית ופומבית בפני "קבלה לעם" על גבי עיתון ״ישראל היום״ (לינק למכתב ההתנצלות) וכן יתחייב להסיר את "קבלה לעם" מרשימת הכתות שהוא מפרסם באתר האינטרנט שלו ומכל פרסום אחר שלו (לינק להסכם). כמו כן התחייב "המרכז הישראלי לנפגעי כתות" שהיה ויתעוררו להם טענות עתידיות כנגדנו, הם יפעלו בשקיפות מלאה ויקיימו איתנו הליך בדיקה משותף טרם ביצוע פרסום נוסף אודותינו. מתוך רצון טוב ויתרנו על סכום התביעה כנגד המרכז, כי התביעה הכספית לא הייתה הסיבה לתביעה והם כמובן גם הציגו את עצמם כגוף עני וחסר יכולת כלכלית (מאוחר יותר למדנו שאותו גוף "מסכן ועני" שילם למנ"כלית שלו שכר של עשרות אלפי ש"ח בחודש!!! – לינק לדו"ח הכספי.) מלכתחילה יצאנו להליך המשפטי בכדי לנקות את שמנו מהרפש שהם הדביקו לו, והמטרה הזו הושגה.
הסכם הגישור אליו הגיעו הצדדים קיבל תוקף של פסק דין (לינק לפסק הדין) ואנחנו חשבנו שבזה "נגמר הסרט".
שוב טעינו.

גיוסו של אהרון אפלבאום על ידי ליכטנשטיין וחבריה

בשנת 2012 חבר "המרכז הישראלי לנפגעי כתות" לאהרון אפלבאום. מיליונר בעל מספר חברות אשר בנו למד מספר שנים במסגרות העמותה, כמו עשרות אלפי תלמידים לפניו ואחריו. מה שלא ידענו הוא שאפלבאום ובנו התמודדו עם מערכת יחסים טעונה וקשה שלא תופרט בבלוג זה. אפלבאום נפל כפרי בשל לידיים הציניות של מנהלת המרכז, הגב’ רחל ליכטנשטיין, חבריה ומפעיליה. מגיע אליה אבא כואב שסובל ממערכת יחסים כושלת עם בנו. כל הורה יכול להזדהות ולהבין את הכאב של הורה שחש מצוקה בכל הנוגע ליחסים עם הבן שלו.
מה הייתם מצפים מגוף שמתיימר לטפל בנפגעים לעשות? לערב אנשי מקצוע? להפנות את האבא והבן לטיפול משותף? לנסות ולטפל בקשר הגרוע שקיים ביניהם? אבל הגב’ ליכטנשטיין אינה אשת מקצוע (אפילו תעודת בגרות אין לה). אין לה גם שום כוונה טיפולית. כוונותיה אחרות לגמרי והיא מזהה באפלבאום המיליונר מקור מימון בלתי נדלה. בציניות קרה ועניינית, מסבירה ליכטנשטיין לאפלבאום שהבעיה היא לא בקשר עם הבן שלו, קשר שהיה רעוע מזה שנים רבות. הבעיה היא שבנו לומד במסגרת “קבלה לעם” ולכן נפל קורבן לכת. גם בתצהיר שהגיש לבית המשפט, מאשר אפלבאום שרק לאחר שנפל לידה של ליכטנשטיין "הבין" שבנו נפל לזרועותיה של "כת" (לינק לתצהיר – ראו שם בסעיף 53 ואילך).
אהרון מתחיל להשקיע יותר ויותר מזמנו ב"מרכז" של רחל. הוא גם מקבל מליכטנשטיין את התואר הקיקיוני של "מחזיק תיק בני ברוך". בניגוד להתחייבותו של ה"מרכז" במסגרת פסק הדין, הוא לא פונה ל"קבלה לעם" ומבקש מידע או התייחסות לגבי המקרה של אפלבאום. הוא לא מנסה ליצור שיח או לטפל בבעיה. ההיפך, הוא מעמיק ומעצים אותה על ידי הפיכתו של אפלבאום לחיל החלוץ שלו במלחמה כנגד "קבלה לעם". בהתאם להוראות פסק הדין, המרכז אינו יכול לפעול בגלוי כנגד "קבלה לעם", לכן וכעולה מתצהירה של ליכטנשטיין בבית המשפט (ראה  בסעיפים 47-48) היא ואנשים נוספים "במרכז" מכתיבים לאפלבאום מכתב הכפשה חמור כנגד "קבלה לעם", אותו מפיץ אפלבאום, תחת שמו ובחתימתו. מניסיונה ידעה ליכטנשטיין וככל הנראה גם כיוונה לכך, שאנחנו נפעל לשם הגנה על שמנו הטוב וכי מכתב שכזה יציב את אפלבאום העשיר במסלול התנגשות ישיר מול "קבלה לעם".
ואכן, לאחר פרסומו של המכתב פנתה "קבלה לעם" לאפלבאום בבקשה לחזור בו מדבריו הקשים כנגדה. משסירב הוגשה כנגדו תביעה בגין פרסום לשון הרע (לינק לכתב התביעה).

עמותת "בני ברוך – קבלה לעם" נגד אהרון אפלבאום

כתב התביעה כנגד אהרון אפלבאום הוגש בתחילת שנת 2013. הדיון בו טרם הסתיים. מדובר בתיק מורכב וארוך במסגרתו הוגשו 43 תצהירי עדות מטעם "קבלה לעם" ו-14 תצהירי עדות מטעמה של ההגנה.
עד היום נחקרו כל העדים מטעמה של "קבלה לעם" ולא מזמן החלו להיחקר עדי ההגנה. לפי קצב התקדמות הדיונים כרגע התיק צפוי להסתיים איפשהו בשנת 2024.
הסכמנו לעכב את ההליכים בתיק פעמיים כדי לנסות הליכי גישור. שניהם לא צלחו. תוך כדי ההליך עודדנו את בנו של אפלבאום (בתקופה שעוד למד במסגרתנו) לנסות ולשקם את מערכת היחסים עם אבא שלו על ידי פנייה משותפת לטיפול אצל אשת מקצוע, וכך קרה. חברים תמכו בו במהלך הטיפול והיה נראה שאהרון אפלבאום ובנו בדרך לאיחוי היחסים ביניהם. לצערנו, וככל הנראה עקב התערבותה של ליכטנשטיין בסיפור, חל שינוי לא מוסבר בהתנהלותו של אהרון וההליך הטיפולי עם בנו התפוצץ. זה כבר היה יותר מידי עבור בנו של אהרון שבסמוך לאחר מכן, החליט לעזוב את הארץ לחו”ל, שם, מרחק של למעלה מ-10 שעות טיסה מאביו, נשאר עד היום. פרטים נוספים לעניין זה ניתן למצוא בתצהירו של כפיר מימון בקישור הבא (לינק).
יש להודות על האמת, למדתי לא מעט על ניהול מערכה משפטית ותקשורתית מאפלבאום וליכטנשטיין. הם יודעים שבסופו של דבר תתברר האמת וממקבץ ההכפשות וההשמצות יישאר, במקרה הטוב, נייר למחזור. לכן האסטרטגיה שלהם מורכבת מגרירת ההליך המשפטי לפרק זמן ארוך ככל האפשר, תוך כדי פרסום נרחב של השקרים שנאמרים על ידם במסגרתו של ההליך, והכול כדי לגרום לפגיעה בלתי הפיכה (כך הם מקווים) בדימוי הציבורי של "קבלה לעם" והלומדים במסגרתה.
לעמותת "בני ברוך – קבלה לעם" מאות אלפי תלמידים ברחבי העולם. לאורך למעלה מ-20 שנות פעילותה, רבבות רבות של ישראלים עברו במסגרות הלימוד השונות שלה. חלקם נשארו, רובם לא. בקבוצה גדולה כזו של אנשים מכל קשת החברה הישראלית על גווניה, בין אם מדובר בלומדי קבלה, סטודנטים באוניברסיטה, חוג כתיבה יוצרת, או כל דבר אחר שמשקיעים בו את הלב, תמיד יהיו מאוכזבים. מתוכם סביר להניח שחלקם יהיו מאוכזבים מאד. לא מן הנמנע שיהיו גם כמה שונאים.
מה עשו ליכטנשטיין ואפלבאום? החלו לאסוף מן הגורן ומן היקב כל מיני "לשעברים" שלמדו מתישהו במסגרת של קבלה לעם. חלקם סולקו עקב התנהגות לא נורמטיבית, לעיתים אף פלילית, חלקם התאכזבו מאד מסיבה כזו או אחרת וחלקם שונאים את קבלה לעם ממש וסבורים שהרב לייטמן עומד בשורה אחת עם הצוררים הגדולים בהיסטוריה כדוגמת היטלר וסטאלין. מתוך מאות אלפי תלמידים הצליחו אפלבאום וליכטנשטיין לרכז סביבם בסה”כ 12 “לשעברים” שכאלו שהסכימו (כל אחד מסיבה ו/או תמורה משלו) לנפק “עדות בהזמנה” לטובת ההגנה בתיק. מכאן ולהבא אקרא לחבורה הזו “החברים של אהרון ורחל”.
את העדויות המוזמנות הללו החל אפלבאום להפיץ בין כל גופי התקשורת. חבילת התצהירים של אותם 12 משמיצים, נשלחה לכל גוף תקשורת אפשרי. זה לא כך כך עבד להם. גופי התקשורת לא מצאו עניין בסיפורי הבדים הללו.
“אם לא מפרסמים, נפרסם לבד” החליטו אפלבאום וליכטנשטיין. כסף זה לא בעיה בשבילם. לכן מקים אפלבאום בלוג דיבתי שמוקדש כל כולו לשם השמצת "קבלה לעם". על הבלוג והשימוש המכפיש שנעשה בו על ידי אפלבאום, ניתן למצוא גם כאן.
הבלוג של אפלבאום הוא בלוג שקרי מתחילתו ועד סופו. פרט לשקרים על "קבלה לעם" אהרון גם משקר ומטעה גם בקשר לעצמו. בציניות שאין כדוגמתה, מציג אהרון את עצמו כ”מנהל בחברת היי-טק” ואף מבקש מהציבור לתרום למאבקו כנגד “קבלה לעם”. אהרון כמובן “שוכח” לציין שחברת ההיי-טק שהוא משמש כמנהל בה, היא אחת ממספר רב של חברות שבבעלותו ושהוא מיליונר לא קטן בעצמו.
תוכן הבלוג של אפלבאום תורגם גם לאנגלית ורוסית והושקעו בבלוג לא מעט כספים, גם בקידומו באינטרנט וברשתות החברתיות סביב העולם בניסיון למקסם את הפגיעה ב"קבלה לעם".
בינתיים ההליך המשפטי מתקדם, בעצלתיים אמנם. אפלבאום מעכב איפה שרק אפשר, אבל מתחילים להגיע לתכל’ס. אפלבאום הופך יותר ויותר מעורב בפעילותו של “המרכז" שליכטנשטיין מנהלת. בין היתר, המרכז מפנה מתוך אתר האינטרנט שלו לבלוג הדיבתי של אפלבאום.
במעשה הזה מפר המרכז את הוראות פסק הדין משנת 2011, לפיו הוא מחויב שלא לפרסם דבר אודות "קבלה לעם" טרם הליך בדיקה מסודר בו תינתן ל"קבלה לעם" זכות להגיב לטענות המועלות כנגדה.
בחודש פברואר שנת 2017 בעת שמתקיים כנס "קבלה לעם" העולמי בתל אביב, גם הפעם בהשתתפות אלפי תלמידים מרחבי העולם, עולה לאוויר קמפיין אינטרנטי ממומן על ידי אפלבאום כנגד "קבלה לעם". הקמפיין בנוי כך שכל מי שמקליד את שמה של "קבלה לעם" בגוגל, מקבל מודעה ממומנת שמתייחסת לקבלה לעם כ”כת” ומפנה גם לבלוג של אפלבאום וגם לאתר ל"מרכז" של ליכטנשטיין.
ההסתה באינטרנט נמשכת. אפלבאום מפעיל ומממן בלוגר בשם מקסים דיאמנדי, בהסתה כנגד "קבלה לעם" ברשת. דיאמנדי לא בוחל בדבר, ומפרסם סיפורים מומצאים ומזעזעים על מעשי אונס, אונס ילדים וסרסרות בנשים אשר מתרחשים, כביכול, במסגרת הפעילות של "קבלה לעם".
דיאמנדי הוא איש שסובל באופן תדיר מהתנהגות לא נורמטיבית. בתצהירו לבית המשפט הוא מאשר שקיימת לו בעיה של התמכרות לסמים ואלכוהול. הזוהמה של התבטאויותיו והבעייתיות הקשה באופיו, אינן מרתיעים את רחל ובמשך תקופה מסוימת היא אף מעסיקה את דיאמנדי כעובד ב"מרכז" שלה.
אתם מבינים את ההזיה? מרכז שאמור לטפל בנפגעים ולהוות להם סוג של סביבה בטוחה ומוגנת, מעסיק אדם שכזה. אין גבול לציניות. אין גבול לרשעות. פשוט אין גבול.
בשלב כלשהו דיאמנדי נעצר על ידי משטרת ישראל והוחזק במעצר במשך 5 ימים לאחר איומים חוזרים ונשנים מצדו על הטמנת פצצה בבניין של “קבלה לעם” בפ”ת.
דיאמנדי פתח קבוצה בפייסבוק של דוברי רוסית, שמוקדשת להכפשה והסתה כנגד "קבלה לעם". אחד הפעילים בקבוצה הינו תלמיד לשעבר מקבוצת הלימוד באוקראינה, אשר אושפז מספר פעמים עקב בעיות נפשיות חמורות. בין דיאמנדי לאותו אדם חולה ומסוכן נוצר קשר הדוק והוא הופך לפעיל “מצטיין” של דיאמנדי. בשלב כלשהו מחליט אותו אדם לעשות מעשה ודוקר 2 מתלמידי "קבלה לעם" בצאתם ממרכז הלימוד בעיר קייב, פוצע אותם קשה, ונמלט מהמקום. לבסוף נתפס והוא עומד בפני הליכים משפטיים שם.
אל גל ההסתה מצטרפת גם רחל ליכטנשטיין. יום בהיר אחד למדנו כי באתר האינטרנט של המרכז שלה נפתח דף המוקדש ל"קבלה לעם", וכי שמה של "קבלה לעם" התווסף לרשימת הכתות המתפרסמות באתר המרכז. זאת כמובן בניגוד להוראות המפורשות של פסק הדין מיום 12.8.2011, ללא הליך בדיקה כלשהו, וללא בקשת התייחסות או תגובה מאיתנו.
נוכח כל אלו ובלית ברירה, הגישה "קבלה לעם" תביעה בסך של 3 מיליון ש”ח, כנגד אפלבאום, ליכטנשטיין, דיאמנדי, "המרכז הישראלי לנפגעי כתות" ומבקרת הפנים של המרכז ופעילת “יד לאחים” גליה גינרמן. כתב התביעה מפרט למעלה מ – 80!!! פרסומים שקריים ומשמיצים שהחבורה הזו אחראית לפרסומם (לינק לכתב התביעהנספחים חלק א, נספחים חלק ב)התביעה מתבררת בבית המשפט המחוזי בלוד.

כתב התביעה הוא מסמך מרתק, מכיוון שהוא מסיר את המסכה מהגוף המיסיונרי של רחל המתקרא “המרכז הישראלי לנפגעי כתות”. כמפורט בכתב התביעה, מדובר בעצם בשלוחה חילונית של הארגון הקיצוני “יד לאחים”. ארגון הפועל בגלוי כנגד כל זרם דתי שלא מיישר קו עם היהדות האורתודוקסית.
על קצה המזלג נספר שהמרכז הוקם על ידי פעילי "יד לאחים" ובמימונו של רמי פלר, אחד הפעילים הבולטים של "יד לאחים". מנהלת המרכז, רחל ליכטנשטיין, אשר עבדה בעבר במחלקת “המלחמה במיסיון” של "יד לאחים", הנה בת לאחת ממשפחות האצולה של חסידות גור. אביה של ליכטנשטיין הוא הרב מאיר ביננבכר, אחד ממקימי קרן הצלת דורות, העוסקת באספקת תרופות פסיכיאטריות בתוך חסידות גור. תחקיר שעשה העיתונאי אמנון לוי בנושא ניתן לראות כאן (לינק). גליה גינרמן, מבקרת הפנים של המרכז אף היא פעילת "יד לאחים". לגב' גינרמן עמדות קיצוניות מאד באשר לגורלו של הר הבית למשל (לינק) או באשר לחברי הקהילה הגאה (לינק).
עוד על הקשר ההדוק בין הגוף המתקרא "המרכז לנפגעי כתות" לבין "יד לאחים" ניתן ללמוד מתוך הדו"ח של ארגון זכויות האדם הבינ"ל HRWF (לינק).
אתם מבינים? אלו האנשים שמבקשים לקבוע לכולנו במה מותר לנו להאמין ובמה לא. לכן בעיני לפחות, תביעת לשון הרע שאנו מנהלים כנגד הגופים הללו, אינה רק פעולה של הגנה על שמנו הטוב. עבורנו, וגם עבור ליכטנשטיין והגופים העומדים מאחוריה, המשפט משמש זירה למאבק על משהו הרבה יותר עמוק ועקרוני, מאבק על משהו הרבה יותר חשוב ומהותי. המשפט הזה הוא על תפיסת עולם, על חופש המחשבה, על הדרך שלנו כבני אדם בחברה הישראלית. אם הגורמים האלו יצליחו לתייג את קבלה לעם כ"כת", הם יצליחו לעשות את זה בנקל לכל מוסד או אדם המייצגים כל זרם אלטרנטיבי שהוא, ומשם הדרך להתפוררות החברה שלנו ולמדינת דת הינה קצרה ביותר. לכן מצידנו מדובר בהגנה על הבית שלנו ועל החברה הישראלית כולה- לא פחות מזה.

משפט, תקשורת ומה שביניהם
בסוף שנת 2013 התאגדה קבוצה של תלמידים מ"קבלה לעם", תושבי פתח תקווה, אני ביניהם, והחליטה להתמודד ברשימה עצמאית לבחירות למועצת העיר. אפלבאום שמע על ההתארגנות הזו והחליט להפוך ולהיות מעורב בבחירות בפתח תקווה למרות שהוא בכלל גר בכוכב יאיר. אפלבאום השקיע זמן וכסף לא מבוטלים במסע הכפשה מאורגן כנגד רשימת “ביחד” במסגרתה התמודדתי למועצת העיר. דוגמה לטירוף של אפלבאום ולחוסר הגבולות שלו ניתן לראות בפלייר הזה שאפלבאום הדפיס בעשרות אלפי עותקים ודאג גם לחלוקתו ברחבי העיר פתח תקווה. למרות מסע השנאה וההפחדה של אהרון אפלבאום המיליונר מכוכב יאיר, ההתארגנות הצליחה מעל למצופה. 11,500 אלף איש הצביעו עבור רשימת “ביחד” לבחירות, מה שהפך אותה לסיעה הגדולה במועצת העיר, עם 4 חברי מועצה מטעמה. תמיד התעניינתי בפוליטיקה, מגיל צעיר. ההצלחה בפתח תקווה רק חיזקה אצלי את התחושה שבשביל לשנות דברים לטובה כאן במדינת ישראל, חייבים להיות מעורבים פוליטית. מכיוון שתמיד הייתי ימני בדעותיי, חשבתי שנכון לנסות ולקדם את הערכים שאנחנו רוצים לקדם דרך מפלגת השלטון, דרך הליכוד. ביחד עם כמה חברים הקמנו את “המטה לאיחוד העם בליכוד" שמטרתו היא לקדם את הנושא של איחוד וחיבור עם ישראל, דרך המוסדות הרשמיים של המדינה. כיום מונה "המטה לאיחוד העם בליכוד" אלפים רבים של מתפקדים, כאשר בתוכם גם כמה מאות תלמידים ממסגרות "קבלה לעם" שהרעיון של איחוד וחיבור עם ישראל קרוב לליבם מסיבות מובנות. לא מדובר בהתארגנות של "קבלה לעם". ההיפך. "קבלה לעם" אינה עוסקת בפוליטיקה ובין תלמידיה נמנים אנשים בעלי דעות שונות ומגוונות, מכל קצוות הקשת הפוליטית. יחד עם זאת, מכיוון שגרעין הפעילים המרכזי שהקים את "המטה לאיחוד העם בליכוד" הורכב ברובו המכריע מכמה עשרות אנשים שלומדים במסגרות של "קבלה לעם", היה מי שייחס לה את ההתארגנות כולה.
"נוק אאוט" לאתר "העין השביעית"

התהליך הזה וההצלחה של ההתפקדות עוררה הדים רבים. בין היתר היא גם העלתה אותנו "על הרדאר" של כל אותם גופים ששואפים להחריב את מדינת ישראל דרך קידום מתמשך של תהליכי שנאה ופירוד בתוכה. המדובר, מטבע הדברים, בגופים אנטי ציוניים מובהקים, הנעזרים לשם כך באנשי תקשורת הפועלים בשליחותם ומימונם.
הקרן החדשה לישראל שאותה אין צורך להציג, היא אולי הארגון הבולט ביותר בפעילותו האנטי-ישראלית. הקרן הזו מחזיקה ותומכת באנשי תקשורת לשם קידום האג'נדה שלה. אחד מגופי התקשורת שממומן באופן קבוע על ידי הקרן החדשה לישראל, הוא אתר אינטרנט נשכני לכאורה, בשם "העין השביעית".
בשנת 2015 החליט מי שהחליט למחזר את קובץ התצהירים שכתבו החברים של אהרון ורחל עוד בשנת 2013, לכלל כתבה שקרית והזויה אודות "קבלה לעם" שפורסמה באתר. לאחר שנדרש להעמיד דברים על דיוקם וסירב, הוגשה תביעת לשון הרע כנגד האתר ויתר האחראים לפרסום השקרי. התוצאה של ההליך המשפטי הזה הייתה ניצחון ב“נוק-אאוט” ל"קבלה לעם". פסק הדין שניתן בתיק חייב את "העין השביעית" לפרסם בדף הבית במקום גדול ובולט, התנצלות בפני "קבלה לעם" על עצם פרסום הכתבה (לינק להתנצלות). האתר אף חויב להסיר את הכתבה מהרשת ולמנוע מצדדים שלישיים להשתמש בה או לפרסם אותה (לינק לפסק הדין).
פסק דין כזה הוא סטירת לחי מצלצלת לכל גוף תקשורת.

אבנר הופשטיין לומד לקח

אבל ל"קרן החדשה לישראל" יש הרבה כסף והרבה כתבים. אבנר הופשטיין, אחד מחברי דירקטוריון אתר “העין השביעית” היה במועדים הרלוונטיים תחקירן בגלי צה”ל.
ביום 23.1.2017 ניצל הופשטיין את מקום העבודה שלו בגלי צה”ל ופרסם 2 “תחקירים” לכאורה בהם ממחזרים, שוב, את התצהירים הישנים של החברים של אהרון ורחל. טרם הפרסום ביקש הופשטיין את תגובתנו לדברים. בפגישה עימו ובמשך מספר שעות הצגנו בפניו הוכחות באשר לאי אמיתות הדברים שהוא עתיד לשדר. למרות זאת ולא במפתיע, החליט הופשטיין לפרסם פרסומים שקריים בגלי צה”ל.
הופשטיין וגלי צה”ל נתבעו על ידי "קבלה לעם" (לינק לכתב התביעה). כמובן שלא הייתה להופשטיין, שזמן לא רב לאחר הגשת התביעה פוטר מגלי צה"ל, שום הוכחה או ראייה שהיה בה כדי לתמוך בשקריו, לכן החליטו הפרקליטות הצבאית ופרקליטות המדינה שייצגו את הופשטיין וגל"צ במסגרת התיק, ללכת להליך גישור ובמסגרתו להתנצל בפני "קבלה לעם" (לינק לפסק הדין). גלי צה"ל אף התחייבה לשדר פעמיים במסגרת תוכנית הבוקר, הודעת הבהרה והתנצלות בגין הכתבות של הופשטיין (לינק לקובץ השמע של ההתנצלות).

גור מגידו - עיתונאי חצר הממומן בכסף זר

ארגון אנטי-ישראלי נוסף נכנס לתמונה: "הקרן למגיני זכויות אדם". מדובר בארגון הממומן מכסף זר כמו גם מכספים שמעבירה לו הקרן "החדשה לישראל". "הקרן למגיני זכויות אדם", מממנת מידי שנה פעילויות אנטי-ישראלית רדיקליות במיליוני דולרים. מנכ"לית הקרן, אלמה ביבלש, פעילה מאד בארגוני ה BDS – השונים. יותר מפעם אחת קראה לחיילי צה"ל רוצחים ואף יחלה למותם. חברת הדירקטוריון של הקרן, חולוד בדאווי, פוטרה מעבודתה במשרד התיאום לעניינים הומניטריים של האו"ם בעקבות פעילות אנטי-ישראלית בוטה.
ערוץ הטלוויזיה ILTV פרסם לאחרונה תחקיר אודות פעילות הארגון הזה – לינק לתחקיר.
מה הקשר של ארגון שכזה ל"קבלה לעם" תשאלו? ובכן, הארגון הזה תומך ומממן את הגנתו המשפטית של אחד מכתבי החצר שלהם, גור מגידו. לינק לפרסום של מגידו בנושא.
גור מגידו אובססיבי בכל הנוגע להכפשה של "קבלה לעם". הוא ממש מנהל מסע צלב (או שמא ובהתחשב בכסף העומד מאחוריו, מדויק יותר לכנות זאת “ג’יהאד”) כנגד "קבלה לעם" וכנגדי אישית, עקב היותי היועמ”ש של העמותה.
ההכפשה של "קבלה לעם" וזריעת דה-לגיטימציה ציבורית לפעילותה חשובים מאד, כך נראה, לאג’נדה שמקדמת "הקרן למגיני זכויות אדם". אחרת לא היו משקיעים בכך כל כך הרבה תשומת לב וכסף.
מגידו עובד בשיתוף פעולה הדוק עם מיודענו אבנר הופשטיין. הופשטיין שהוזמן על ידינו לכנס העולמי של קבלה לעם בשנת 2017 הגיע עם אדם נוסף שהוצג לנו כתחקירן של הופשטיין. בדיעבד התברר שמדובר היה בגור מגידו שנמנה אז עם צוות הכתבים של תאגיד השידור הציבורי. לא ברור מדוע חשבו הופשטיין ומגידו להסתיר מאיתנו את זהותו האמיתית של מגידו, אבל בכל מקרה כך בחרו לנהוג.
לאחר הביקור של מגידו בכנס, ותוך שימוש בתמונות שצילם צלם גלי צה”ל מהכנס, ואשר סופקו לו על ידי הופשטיין, פרסם מגידו באתר האינטרנט של תאגיד השידור הציבורי (אז עדיין בשלבי הקמה) כתבה מכפישה כנגד "קבלה לעם". לשון הרע שמפרסם מגידו מבוססת על אותם תצהירים שהגישו חברים של אהרון ורחל כבר בשנת 2013. זאת, למרות שיש להם ערך עיתונאי אפסי. מדובר כאמור בטענות ישנות וממוחזרות, שכבר טיילו בין כל גופי התקשורת לפני שנים.
כתוצאה מכתבה מכפישה זו וסירובו של מגידו לחזור בו, הגישה "קבלה לעם" תביעה כנגד מגידו ותאגיד השידור הציבורי .
מגידו לא עוצר כאן ובשנת 2018 מפרסם כתבת "תחקיר" טלוויזיוני בה הוא ממחזר, שוב, את אותן הטענות שהעלו אותם החברים של אהרון ורחל בתצהירים שלהם. גם בגין כתבה שקרית זו נאלצה "קבלה לעם" להגיש תביעת לשון הרע.

כמה ימים לפני פרסום אותה "כתבת תחקיר" שקרית של מגידו, ובהתבסס על הפרומואים ששודרו לקראתה, הכנתי סרטון תגובה לכתבה ופירסמתי אותו בדף הפייסבוק שלי וביוטיוב. הסרטון זכה לעשרות אלפי צפיות ולייקים. כתגובה שלח לי מגידו בוואטסאפ איום בהגשת תביעה כנגדי. האיום הזה, שהיה כמובן ריק מתוכן, (או כך חשבתי לפחות) הדגיש את עליבות טענותיו של מגידו, שמחד טוען שאנחנו משתמשים באמצעים משפטיים כדי להשתיק “ביקורת לגיטימית” ומאידך ברגע שמופנית ביקורת כלפיו, נכנס להיסטריה ומאיים בתביעה.
שתי התביעות הללו הסתיימו בהסדר גישור, מחוץ לכתלי בית המשפט ואשר פרטיו נאסרו לפרסום. ההסדר הושג בין "קבלה לעם" לתאגיד השידור הציבורי, כאשר מגידו אשר ניסה בכל כוחו לחבל בהסדר, ללא הצלחה, הושאר מחוץ להסדר.
האובססיה של מגידו ממשיכה גם אל חשבון הטוויטר האישי שלו, וגם לאחר שכבר אינו חלק מתאגיד השידור הציבורי (לינק לפרסום). 
גור מגידו הוא שקרן. קל לשקר שיש מאחוריך גיבוי של כסף זר. שקריו כלפי "קבלה לעם" וגם כלפי באופן אישי מזעזעים. אני מניח שברור לכם מדוע במקרה הזה ולמרות שמדובר לכאורה "רק" בציוץ בטוויטר, הגשנו כנגד מגידו כתב תביעה נוסף (לינק לתביעה). התביעה מתבררת בבית משפט השלום בתל אביב.

כאן לא תהיה פשרה ולא יהיה גישור. הולכים עם כתב החצר הזה עד הסוף.

אהרון אפלבאום שוכר ניצב לשעבר במשטרה, כדי לטפול עליי קובלנה פלילית שקרית, הקובלנה מבוטלת על ידי בית המשפט המבקר בחריפות את התנהלותם של אפלבאום והשוטר שלו

אם לא הבנתם עד עכשיו מי זה אהרון אפלבאום, ומי הם האנשים המקיפים אותו, אולי תבינו טוב יותר אחרי הסיפור הבא, אבל שבו טוב, כי זה הולך להיות קצת מטלטל:
דמיינו לכם שאתם הולכים להתייעץ עם עורך דין אודות סכסוך משפטי שיש לכם עם אדם כלשהו. תוך כדי התייעצות אתם כמובן חושפים בפניו מידע רגיש תחת ההנחה הנכונה שעל פי החוק וכללי האתיקה של לשכת עוה"ד, מדובר בחיסיון עו"ד-לקוח.
מה עושה אותו עורך דין? הולך לצד שאתם מסוכסכים איתו ומוכר לו את המידע שנתתם לו. אול הוא לא מסתפק בזאת, הוא אף מייצג את הצד השני ומגיש כנגדכם קובלנה פלילית על בסיס המידע שמסרתם לו בהתייעצות עמו.
נשמע הזוי? נכון – זה באמת הזוי. אבל כך פעלו אהרון אפלבאום ועו"ד יעקב בורובסקי.
את בורובסקי הכרתי לפני כ 20 שנה. למדנו באותה הכיתה במסגרת תואר ראשון במשפטים במרכז הבינתחומי הרצליה. לאחר שפרש מהמשטרה הפך לעו"ד פעיל. לפני כשנתיים בערך ראיתי פרסום שעסק בעזרה שלו לאנשים שנפגעו מכת פוגענית. לכן, כאשר קבלה לעם עבדה על תקנון חדש לעמותה, חשבנו שיהיה נכון לשכור את שירותיו, בכדי שילווה את תהליך בניית התקנון. חשבנו שתקנון שיהיה לו סוג של "תו תקן בורובסקי", יתרום לתדמית העמותה וישמש לכשעצמו סוג של תשובה לאהרון רחל וחבריהם העוסקים ללא הרף בהטלת דופי בעמותה ובהפצת שקרים אודותיה.
בגלל ההיכרות המוקדמת, כמו גם עקב היותי יועמ"ש העמותה, קבעתי איתו פגישה בנושא. נפגשנו פעמיים. בפעם הראשונה בביתו ובפעם השנייה אצלו במשרד. לפגישה השניה צירף בורובסקי אדם נוסף שהוצג לי כמתמחה שלו. במהלך הפגישות ומטבע הדברים, נדון גם מידע חסוי. בסוף הפגישה השנייה סוכם שנתאם ביקור ב"קבלה לעם" בכדי להתחיל את העבודה המשותפת.
חופשת הקיץ, תקופת החגים שבאה בעקבותיה וזרמי החיים גרמו לכך שבסופו של דבר לא תואמה פגישה והנושא מולו לא התקדם.
ההפתעה הייתה גדולה כאשר כשנה לאחר מכן, בזמן שהתמודדתי לכהונה שנייה במועצת העיר פ"ת, הפנו חברים את תשומת ליבי לפרסום ממומן באינטרנט שעסק ב"קובלנה פלילית חמורה" שהוגשה כנגדי.
(לינק לפרסום).
הפרסום מומן על ידי אפלבאום והתמקד בתושבי פ"ת בניסיון מכוון לפגוע בסיכויי ההתמודדות שלי בבחירות. גם חברה שלו מחסידות גור, רחל ליכטנשטיין, פעלה בנושא.

מאוחר יותר ולאחר שקיבלתי העתק מאותה קובלנה (לינק לקובלנה), התברר שמי שחתום עליה ומייצג את אפלבאום הוא לא אחר מאשר מיודענו בורובסקי, ושהקובלנה מבוססת על דברים חסויים שנאמרו לו כביכול במסגרת יחסי עו"ד-לקוח.
מה אגיד לכם – אפלבאום כנראה משלם יפה. יפה מאד אפילו.

אהרון אפלבאום מחויב בהוצאות משפט בסכום הגבוה ביותר שהחוק מאפשר.

בית המשפט ביטל את הקובלנה שהגיש אפלבאום נגדי (לינק להחלטה) תוך שהוא מבקר בחריפות את התנהלותם של אפלבאום ובורובסקי. בהחלטה מאוחרת יותר (לינק להחלטה) בית המשפט אף חייב את אפלבאום בסכום הוצאות המשפט המקסימלי האפשרי בחוק.
כמובן שהגשתי תלונה ללשכת עוה"ד כנגד בורובסקי (לינק לתלונה). אני מקווה שיפעלו כנגדו. זה קשה כי הוא מאד מקושר, אבל אדם שכזה, אסור שיחזיק ברישיון עריכת דין. ועוד לחשוב שהוא היה ניצב במשטרה…מפחיד ממש.
הגשנו גם תביעה כספית כנגד בורובסקי בגין הנזקים שפעילותו הפסולה והנלוזה גרמה לנו (לינק לתביעה).
זהו לבינתיים , העובדות מדברות בעד עצמן, מתנהל מסע הכפשה מאורגן ושיטתי כנגד ארגון שכל חטאו הוא שאינו מיישר קו עם הדעות/אמונות של ארגונים אחרים….
אני מזמין אתכם לגלוש באתר ולהתרשם בעצמכם מהחומרים שמגבים את מה שכתבתי. בסופו של דבר האמת מדברת בעד עצמה.
תודה על תשומת הלב,
חנוך